החלטה בתיק ת"א 13516-12-12

לפניי בקשה לסעדים זמניים שעניינם איסור על המשיבות ליצור קשר עם חברה המייצרת שמנים, אשר המבקשים משמשים לטענתם כיבואן הבלעדי שלה לישראל, וזאת נוכח הוראה בהסכם שבין המבקשים והמשיבה 1 האוסרת על המשיבה לעשות כן.

העובדות העיקריות הצריכות לבקשה

1.                   המבקש 1, מר יעקב ברוך (להלן: ברוך) הוא אדם בעל נסיון בתחום האנרגיה והשמנים. המבקשת 2 (להלן: שורק) היא חברה בשליטתו הבלעדית. לטענת המבקשים הם משמשים מזה כעשור כיבואנים הבלעדיים של שמן מתוצרת חברת Eurol Lubricants B.V. ההולנדית (להלן: יורול).

2.                   המשיבה 1 (להלן: טלרון) היא חברה העוסקת בתחום המצברים והשמנים, ומייבאת מספר שמנים לישראל. היא מצויה בשליטתה של המשיבה 2 (להלן: לובינסקי).

3.                    במחצית שנת 2009 גיבשו המבקשים וטלרון "מסגרת התקשרות", שאמורה היתה להיות מלווה בכריתת הסכמים מפורטים. הסכמים נוספים לא נחתמו, אך אין חולק שאותה "מסגרת התקשרות" היוותה, לפחות עד לאחרונה, משום הסכם מחייב בין הצדדים (וזו תכונה אפוא להלן: ההסכם). ההסכם מבטא שילוב כוחות בין הצדדים. טלרון התחייבה להעסיק את ברוך כשכיר לתקופה של 30 חודשים לפחות. במקביל נקבע כי שורק תהפוך זרוע שיווק של טלרון. מותג יורול, כך נקבע, יהיה בחזקת שורק. טלרון היא שתממן את ייבוא שמן יורול, ותשלם תוספת של 17 אלף ש"ח לשורק מדי חודש. בתקופת ההסכם, נקבע כי שורק לא תמכור את שמן יורול לגורם אחר בלתי אם בהסכמת טלרון (סעיף 9 להסכם). תניה נוספת, שהיא המרכזית לענייננו, היא זו שבסעיף 13 להסכם, וזו לשונה:

"טלרון לא יצרו כל קשר ישיר או עקיף עם חברת יורול שלא על דעת חברת שורק וזאת בכל תקופת ההסכם ובמשך 12 חודשים מעת סיום ההסכם".

            כן קבע ההסכם מתווים שונים לסיום היחסים העסקיים שבין הצדדים (סעיפים 2 ו-14 להסכם).

4.                   הצדדים שיתפו פעולה ביניהם משנת 2009 ואילך. במהלך שנת 2012 נתגלעו מחלוקות קשות בין הצדדים, שאין צורך להרחיב בהן, אך תמציתן טענה של ברוך כי חשף שחיתויות בטלרון וסופן שהוחשד ללא יסוד כי ידו שלו במעל, וטענת המשיבות כי ידו של המבקש אכן במעל. ביום 30.10.12, לאחר חילופי דברים בין הצדדים, הודיע ברוך על כך שההסכם יסתיים בתוך 60 ימים, כהוראת סעיף 14 להסכם (כפרשנותו), שאז ישוחרר מהתחייבויותיו. נוכח דרישה של מנהל טלרון כי ברוך יימנע מלהתייצב לעבודה גם בתקופת ההודעה המוקדמת, הסתיימה לשיטת ברוך תקופת ההודעה המוקדמת כבר ביום 7.11.12, ובכך פג ההסכם. בחלוף שבוע, ביום 14.11.12, אף הגישה טלרון לבית המשפט המחוזי תביעה כספית נגד ברוך, שורק וחברות נוספות הקשורות בהם לתשלום פיצוי בסך שלושה מיליון, וזאת בגין הפרת התחייבויות נטענת של המבקשים במהלך תקופת ההסכם ונזקים שגרמו. כן עתרה טלרון לצו קבוע שיאסור על המבקשים להעביר את פעילות הייבוא של שמני יורול לכל גורם אחר (להלן: תביעת טלרון).

התביעה וטענותיהם המרכזיות של הצדדים

5.                   ביום 6.12.12 יזמו המבקשים את ההליך שבו עסקינן. הם הגישו בקשה לצו מניעה זמני, תחילה - במעמד צד אחד, שיאסור על המשיבות וגורמים הקשורים בהם ליצור קשר עם חברת יורול, וזאת ביחס לתקופה של שנה מתום ההסכם, שהסתיים לשיטת המבקשים ביום 7.11.12, ועד להחלטה בתביעה העיקרית. בבקשה נטען, בתמצית, כי מאז סוף חודש אוקטובר 2012 למדו המבקשים על מהודעות דוא"ל שונות על הפרות חוזרות של התחייבויות המשיבות בהתאם לסעיף 13 להסכם, האוסר על יצירת קשר עם חברת יורול שלא על דעת המבקשים. המבקשים הביעו חששם כי עם קריסת היחסים שבין הצדדים, המשיבות מנסות להשתלט על ייבוא שמן יורול לישראל. לטענתם, מאזן הנוחות נוטה לטובתם שכן כל עיסוקם בייבוא הבלעדי של שמן יורול, בעוד שהמשיבות עסקיהן רבים ונרחבים, גם בייבוא שמנים מסוגים שונים ורבים.

6.                   בהחלטתי מיום הגשת הבקשה הוריתי למבקשים להגיש תובענה עיקרית, וזו אכן הוגשה. הסעדים המבוקשים בהם הם צווי מניעה קבועים כאמור, כמו גם סעד כספי בסך 200 אלף ש"ח. כן הוריתי למשיבות להגיב לבקשה, ולאחר עיכובים מסוימים - עשו כן.

7.                   בתגובתם המפורטת עד למאד, התמקדו המשיבות בהפרות השונות הנטענות של המבקשים את ההסכם, הפרות שעמדו בבסיס תביעת טלרון, תוך שלסברתם תביעת המבקשים אינה נועדת לשמש אלא משקל נגד לאותה תביעה. המשיבות טענו עוד כי לא פעלו בניגוד להוראת ההסכם, ולא פנו ליורול אלא בהתאם להסכם, למעט פנייה אחת שנעשתה "בשוגג", ובעקבותיה חודדו הנחיות הפעולה בהתאם להסכם. מבחינה זו, טענו המשיבות, התובענה היא מוקדמת. עם זאת טענו הן כי הבקשה לוקה בשיהוי, שכן ברוך יודע על קיום מגעים (כדין, לפי הנטען) בין נציגי טלרון לנציגי יורול מזה חודשים אחדים. עוד הוסיפו כי ההסכם טרם פקע ותקופת ההודעה המוקדמת טרם נסתיימה, ולכן על ברוך לקיים את התחייבויותיו בהתאם להסכם, לרבות ביחס לייבוא שמני יורול באמצעות טלרון. בסוגיית מאזן הנוחות טוענת כי אין כל ראיה לכך שהמבקשים הם יבואנים בלעדיים של שמני יורול לישראל. מאידך גיסא נטען כי טלרון נסמכת על ייבוא שמן יורול לישראל ולכן מתן הצו יסב לה נזקים כבדים. עוד טענו המשיבות כי המדובר בבקשה לסעד זמני הזהה לסעד הקבוע המבוקש, כאשר נזקיהם הנטענים של המבקשים ניתנים לפיצוי כספי במקרה הצורך. לובינסקי הביעה תמיהתה על גרירתה להליך, שכן אינה צד להסכם.

8.                   המבקשים השיבו לתגובת המשיבות, ועמדו על כל טענותיהם.

9.                   ביום 20.12.12 התקיים דיון שבו מסרו הצדדים, ובפרט - המשיבות, הבהרות שונות, בעיקר ביחס לשאלה האם סעיף 13 להסכם עומד לשיטתן בעינו או שמא אינו תקף. הן הבהירו כי אינו תקף, ובא כוחן נימק עמדתו זו. הצדדים ויתרו על חקירות הצדדים, בנתון לכך שיוכלו להגיש מסמכים שונים שבכוונתם היה להגיש באמצעות העדים, וכי יבארו את נפקותם של המסמכים - המשיבות עד יום 23.12.12 והמבקשים עד יום 24.12.12. המבקשים מסרו תגובתם לבסוף רק הערב (25.12.12), מטעמים שלא מצאתי לנכון להידרש להם כאן, ועתה הגיעה אפוא שעת הכרעה.

10.               דין הבקשה להתקבל. אבאר נימוקיי לכך בקצרה.

א.         סיכויי התובענה

11.               מובן שכל הערותיי הן ביחס לסיכויי התביעה לכאורה בלבד וכיאות לשלב הדיוני הנוכחי. אידרש אך ורק לטענות המרכזיות המחייבות התייחסות, וכמובן שלא למכלול טענותיהן של המשיבות, אשר בא כוחן טען בשמן כל שניתן היה לטעון עבורן.

12.               תחולת סעיף 13 להסכם: לסברתי שאלה מרכזית יחידה עומדת על הפרק והיא - האם סעיף 13 להסכם, שצוטט בפיסקה 3 לעיל, תקף. ככל שהתשובה היא לכאורה בחיוב, טובים סיכויי התובענה. זאת כיוון שהמבקשים עותרים לכך שהמשיבות לא ייצרו קשר עם חברת יורול שלא על דעת המבקשים במשך 12 חודשים מסיום ההסכם (שנסתיים ביום 7.11.12 לשיטת המבקשים וביום 25.12.12 לשיטת המשיבות), דעת המבקשים היא שאל למשיבות ליצור קשר עם חברת יורול, ועל כן, בפשטות, אל למשיבות ליצור קשר עם חברת יורול - הוא הסעד המבוקש בבקשה לצו זמני.

13.               מתגובת המשיבות, המפורטת להפליא, לא עלה שלשיטתה סעיף 13 להסכם בטל. טענותיה המגוונות להפרות אינספור של המבקשים את ההסכם לא כוונו לכך שהיה בהפרות נטענות אלה כדי להפקיע את תוקפו של סעיף 13. למעשה, ישנה הודאת בעל דין ברורה שסעיף 13 להסכם עמד בתוקפו גם לאחר הודעת הביטול של המבקשים, ודאי לאחר כל הפרותיהם הנטענות: מנהל השיווק בטלרון, מר רשף, שלח הודעה ישירות ליורול בעניין עסקה מסוימת, ביום 4.11.12, ההודעה הגיעה לידי ברוך שהביע פליאתו על יצירת הקשר שלא באמצעותו, מנכ"ל טלרון הורה למר רשף לשתף את ברוך בהליך ההזמנה, ומר רשף התנצל על דעת מנכ"ל טלרון בפני ברוך על כך שעשה "טעות של מתחילים" (נספח ח' לבקשה מיום 6.11.12, סעיף 17.7 לתגובת המשיבות). סעיף 13 להסכם עמד אפוא בתוקפו ביום 6.11.12 לשיטת המשיבות. אין אף מחלוקת פרשנית ביחס לתחולת הסעיף, שאילו הייתה קיימת - ייתכן שלא היה מקום למתן הצו (השוו: ת"א 6304-01-11 Bontan נ' שלדיאלי בע"מ (לא פורסם, 15.11.11, שעליו ביקשו המשיבות להסתמך)). הסעיף ברור: במהלך תקופת ההסכם וב-12 החודשים שלאחריו - לא יהיה קשר של טלרון (וממילא - מי מטעמה) עם יורול, אלא על דעת המבקשים.